מה הביא אותך לערוך את המחקר? ספרי עליו
"יצירת מחשבה ולמידה מאותות כימיים, והאיבר האחראי על התהליך – המוח – הקסימו אותי מאז ומעולם. למרות שבתקופת התואר הראשון שלי תחום מדעי המוח טרם היה קיים באוניברסיטה בה למדתי (אוניברסיטת ת"א) כתחום עצמאי, כבת לאם מורה לביולוגיה, הנושא תמיד ריחף בבית ולכן מאוד העסיק אותי."
לאחר לימודי התואר הראשון מאוד התלבטה לגבי ההמשך ובחרה לבסס את הידע שלה בתחום מדעי המוח דווקא דרך מדעי העצב, במחלקה לנוירוביוכימיה. המחשבות בנוגע להמשך הדרך הושפעו מחיה האישיים "אחי אובחן כבעל דיסלקציה, קושי בקריאה. בזמנו, המודעות לגבי "מהם" קשיי קריאה, וההבנה שקושי זה דר לצד יכולות אינטליגנציה גבוהים, עדיין הייתה בחיתוליה וילדים אלו נחשבו עצלנים או חסרי מוטיבציה ללמידה".
התסכול לנוכח התופעה הובילו אותה לעבור לחקר מערכת העצבים מנקודה מערכתית יותר, קוגניטיבית יותר, ולכן התואר השלישי שלה ערכה מחקר בנושא הפעילות המוחית של קוראים בעלי דיסלקציה במהלך ביצוע טעויות וניסיון למציאת מרקר מוחי, אובייקטיבי, לטעויות אלו.
במחקרים אלו "הקמתי מעבדות EEG (שם נמדדים אותות חשמליים שמקורם במוח על פני הקרקפת) בבתי ספר במרכז ובצפון, על מנת לבחון דפוסי פעילות מוחית בעת ביצוע טעויות קריאה בילדים עם דיסלקציה ובילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
בשל מורכבות נושא חקר המוח והתפתחות שפה בילדים, הקמת הצוות במרכז לדימות מוחי בילדים בטכניון נע סביב הצורך בשילוב של מוחות ומומחים מתחומים שונים "יש לנו סטודנטים, חוקרים ומשתפי פעולה מהפקולטות להנדסת חשמל, מדעי המחשב, רפואה, הנדסה ביורפואית (בה יש לי מינוי משני), מפסיכולוגיה, הפרעות בתקשורת ועוד. השילוב בין כל אלו מאפשר הסתכלות רחבה ויחד עם זאת מעמיקה על התחום כך שגם בארץ, וכל שכן בטכניון, נוכל לקדם את הדרכים בהן ניתן להדגים את הפעילות המוחית בילדים בריאים וכל שכן שאינם בריאים על מנת להבין כיצד המוח המתפתח רוכש שפה ומפתח יכולות קשב באופן תקין, אפיון יכולות קוגניטיביות התאמה של האימון המוחי הנכון והמתאים לכל ילד וילד.
האבחון של לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז, מספרת ציפי, כולל תהליך ארוך ומעייף עבור הילד, יקר עבור ההורה, ומעבר לכך תהליך שלוקח זמן "להתניעו" (כדי לזהות שהילד מתקשה ולהפנותו למאבחן) ולהעבירו בפועל. אלמנט בעייתי נוסף הוא שקשיים רבים דומים מאוד לאחרים מה שמקשה מאוד על "ניקוי" מדדים שאינם רלוונטיים לגורם הראשוני של הלקות (לדוגמא – קשיים רגשיים אשר מתווספים להפרעת הקריאה ויוצרים מופע של הפרעות קשב).
בנוסף, תוצאות האבחון מושפעות מהרבה מאוד מדדים (ייתכן כי הילד לא ירגיש בנוח עם המאבחן ולכן תתקבל תוצאה פחות טובה לעומת מבחן שבו הילד נינוח) מה שעלול לפגוע באובייקטיביות של התוצאות. לכן, נקודת המוצא היא שמדדים נוירוביולוגיים עשויים לספק את המענה.
במהלך המבדקים שלהם בצוות, הם חוקרים הבדלים בין גורמים ביולוגיים וניורוביולוגיים וסביבתיים המשפיעים על היכולות השונות. במאמר שפורסם השנה הם גילו, שזמן חשיפה למסכים (כמו טלוויזיה, סמארטפון וכו') באה יחד עם קישוריות שלילית באיזורים במוח שקשורים לקריאה, קשב ושפה בילדים בני 8-12. לעומת זאת, זמן קריאה בא יחד עם קישוריות (סנכרון) חיובי עם האזורים הנ"ל.
# איך מביאים את הילדים לשיתוף פעולה? במיוחד במחקרים המערבים שימוש בMRI שמצריך תזוזה מועטה.
"כשאתה מאד אוהב ילדים, הם מרגישים את זה". מטרת העל שלנו היא לסייע לילדים ולהורים – לא רק לאלו המתקשים אלא גם לילדים בריאים כדי להבין מה עוזר לנו ללמוד יותר טוב, מה מפריע לנו למצות את הפוטנציאל שלנו. "מאמינה שכלי המחקר שלנו – EEG, מכשיר הMRI ומכשירי תנועות העיניים אשר מטרתם הצצה פנימה על המנגנונים בהם המוח שלנו עובד, מעוררים סקרנות בקרב הילדים, אולי אפילו את החוקר הצעיר לעתיד."
לפני שאנחנו מתחילים, אנחנו מסבירים, משחקים ומתרגלים עם הילדים כל שלב. כל התהליך הוא מאוד ידידותי.
# מהם השלכות המחקר על הבנת התפתחות השפה?
לדעת לנבא יכולות קריאה, קשב ולמידה עוד לפני שנרכשו, מאפשרים לכוון מראש את הילד למשחקים שיעזרו לו להגיע גבוה יותר, רחוק יותר אפילו כשאין כל קושי. בילדים עם סיכוי להיווצרות קושי בין אם מבחינה גנטית ובין אם סביבתית אולי אפילו נוכל לגרום לקשיים להיות פחות עוצמתיים בעתיד. "אין דרך לרפא את הלקות אך יש איך לעזור להתמודד עמה, ע"י התאמת הטיפול הנכון."
אחת התכניות איתן עבדנו בשנתיים החולפות הן הקראה דיאלוגית של סיפור. אנו גורמים לילד להיות אקטיבי בקריאת הסיפור, גם ילדים שטרם יודעים לקרוא, ע"י הצבעה על ציור או תמונה בספר, הצבעה על הטקסט על מנת שיעקוב, שאילת שאלות ומיקוד הקשב. התכנית מראה תוצאות מעודדות!
# האם זה נכון שחיים אישיים בלתי ניתנים לשילוב עם חיי קריירה עמוסים עבור האישה?
לא נכון. "המוטיבציה היא המניעה את התהליך ואת התוצאות בסופו של דבר." ממשיכה ציפי ומסבירה כי, אישה אינה שונה מגבר מסימון והשגת המטרות. עם משפחה תומכת, החיונית ללא כל קשר למגדר, אם \ אישה אשר מרגישה שהיא ממצה את עצמה, תהיה הרבה יותר שמחה עם ילדיה והסובבים אותה מאשר כזו שלא מימשה את עצמה.
איך עושים את זה? לומדים לייעל את הזמן ולטוב ולרע מגיעים למצב שאין "זמן בטלה". הזמן מנוצל נכון יותר. "לצד הימים והערבים העמוסים בשיחות עם סטודנטים בארץ ובחו"ל אני לא מוותרת על סיפור לפני השינה לשלושת ילדיי המתוקים, גם אם שני שלישים מהם כבר יודעים לקרוא". ציפי מספרת.
ציפי סיפרה לנו שקיבלה לא פעם ולא פעמיים הערות על כך שזה באמת לא נפוץ לראות אישה במחקר מדעי הדורש שעות רבות של השקעה והתמדה. זכורה לה בעיקר הערה שקיבלה במהלך הפוסט דוקטורט שלה, שעה שערכה מחקר MRI עם ילדים בארה"ב, שם אמרו לה "כמה נחמד שמצאת לעצמך תעסוקה בזמן שבעלך משלים את תת ההתמחות שלו בנוירולוגיה", לא דמיינו לעצמם שייתכן שגם לאישה תהיה סיבה להעביר את כל המשפחה לחו"ל.