איך הגעתי ללמוד את המקצוע הזה?
לגמרי בטעות. ידעתי שאני בכיוון כללי של הנדסה/מדעים. פסלתי את מדעי המחשב (בדיעבד – על לא עוול בכפם, ויש מצב שזו היתה טעות). שאר המדעים המדוייקים לא עניינו אותי, או היו לא פרקטיים (ביולוגיה). לא הבנתי מה כל השמות של מקצועות ההנדסה אומרים. הודעתי לאחים הגדולים שלי (שני אחים ואחות), שאני רוצה שימצאו לי טלפונים של כל החברים המהנדסים שלהם, מכל תחומי ההנדסה. ושיודיעו להם שאני הולכת להציק להם עם שאלות. פתחתי סקר טלפוני כולל, וניסיתי להבין מה כל "הנדסה" אומרת. זה לא ממש עזר. מנקודת מבט של חיילת משוחררת, רוב הטרמינולוגיה הייתה חסרת משמעות. הדבר היחיד שהצלחתי להבין, הוא שהנדסת חשמל היא המקצוע שפותח הכי הרבה דלתות, בהכי הרבה תחומים שונים. לא ידעתי מה לבחור, אז בחרתי את זה. במבט לאחור – אני עדיין חושבת שהמסקנה היחידה שלי הייתה נכונה.
מה הביא אותי לטכניון?
אחרי שהחלטתי ללכת על הנדסת חשמל, נותר רק לבחור מוסד. את ת"א פסלתי מלכתחילה (לא אוהבת את העיר). נשארתי עם בן גוריון והטכניון. על הטכניון שמעתי דברים נוראיים (מאנשים שלא למדו פה). על בן גוריון שמעתי דברים נוראיים, מאנשים שלמדו שם באותו זמן. ההתלבטות היתה בין ללכת למוסד היוקרתי יותר, לבין ללכת למקום שיש לו מוניטין של חיי חברה מדהימים. חברה טובה שלי ידעה שהיא תגיע לפה שנה אחרי, והיא פימפמה לי במוח ש"הטכניון זה הכי טוב. זאת עובדה ידועה. בואי לטכניון". השתכנעתי ונרשמתי לטכניון. לקח לי שבוע להבין שרוב מה שסיפרו לי היה שקרים חסרי שחר (הכל היה שקרים, למעט הסיפורים על רמת הלימודים והקושי שלהם. זה לא היה שקר בכלל).
איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים?
זה מרגיש לי מאוד יומרני, אבל התשובה היא "מובילה צוות קטן". אולי עוד קצת יותר מחמש שנים. תמיד הייתי יותר טובה עם אנשים מאשר עם מספרים.
מהו הטיפ שלי בבחירת מסלול קריירה מנקודת מבטי כיום?
לא השקעתי מחשבה רבה בבחירת מסלול קריירה עדיין. אני גם לא בטוחה שיש לזה משמעות. אפשר להתחיל בנקודה כלשהי, לחשוב שאת בכיוון מסויים, ופתאום לעלות על דרך שבכלל לא ידעת שקיימת. מה שחשוב לי בבחירת מקום עבודה (להבדיל מקריירה), הוא להיות מוקפת באנשים שנעים להיות בחברתם, שדואגים גם לאחרים ולא רק לעצמם. וכמובן, שהעבודה עצמה תהיה מעניינת.
האם עסקתי במחקר או בפרוייקט מעניין במסגרת הלימודים?
פרוייקט הגמר שלי (בוצע ביחד עם שותף מקסים ברמות שאין לתאר) היה פיתוח מערכת לאיתור והתראה על שיכחת ילדים ברכב. זה היה פרוייקט שהתחיל הרבה לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה, והיו מעורבים בו כמה אנשי סגל, ואפילו מממנים חיצוניים. הכוונה היתה להפוך את זה למוצר של ממש. אנחנו בעצם קיבלנו פורמט מאוד בסיסי של מערכת קיימת, והכנסנו בה שידרוגים משמעותיים: מעבר משימוש בשני חיישנים לחיישן אחד, שימוש במערכת לומדת לצורך הזיהוי, אופטימיזציה על המון פרמטרים של המערכת וכו'. בסוף הצלחנו להגיע לאחוזי זיהוי של מעל 99.9%, שזה די מרשים.
קצת עליי…
גדלתי בישוב קטן ומהמם (כרמי יוסף), והיתה לי ילדות פחות או יותר מושלמת. אני מגיעה ממשפחה די מיוחדת, לדעתי. אני הקטנה מתוך 4 אחים ואחיות (2-2). אני לא יודעת אם זה היה מכוון או לא, אבל כולנו יצאנו מאוד עצמאיים. אנשים שיודעים לנהל את עצמם ולדאוג גם לעצמם וגם לסביבה שלהם. כאלה שלוקחים אחריות ומנהיגות די בקלות. כשהיינו קטנים הלכנו מלא מכות. עליי ריחמו קצת, אבל שני האחים חבטו אחד בשני ללא רחמים. האחות הגדולה חבטה בשניהם והגנה עליי. היום אנחנו חברים מאוד טובים.
לא הייתה בבית חלוקה מגדרית של "הבנים יעשו א' והבנות יעשו ב'". אם צריך לסחוב דברים – כולם עזרו. אם צריך לנקות – כולם עזרו. התוצאה היא שתי מהנדסות (אחותי למדה הנדסה כימית), ושני בנים שלמדו דברים שאפילו לא קרובים לעולם ההנדסה/מדע.
מה אני אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
טיולים, יותר מכל דבר אחר. ואחר כך – מוסיקה והופעות, פסטיבלים, בישול, קריאת ספרים, וקצת יצירה מכל מיני סוגים (בעיקר יצירת רעיונות בראש, כרגע)
האם יש איזו נקודה משמעותית בחיים שלי שהשפיעה עליי והפכה אותי למי שאני היום?
יש המון נקודות כאלה, ויש להן אפקט מצטבר. קורס המדריכים של חוגי הסיירות זו הנקודה המשמעותית הכי מוקדמת (סוף כיתה י', חודש שלם). אבל אחרי זה הגיעה שנת השירות, השירות הצבאי, והלימודים. קשה להפריד בין הדברים.
מהו המסר שלי לבנות המתלבטות אם ללמוד מקצוע הנדסי/מדעי?
לכי על זה!!! אם לא תאתגרי את עצמך – לעולם לא תדעי כמה רחוק את יכולה להגיע. כישלונות הם חלק בלתי נפרד מהדרך, והם חלק ניכר ממה שיהפוך אותך ליצור הנפלא שאת עתידה להיות. במילים אחרות – מי שלא עושה לא טועה. תעשי. תטעי. תלמדי. תתקדמי.